החלטה בתיק רע"א 51919-06-12

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת א' הוך-טל) מיום 10.5.12 בת"א 10144-06-11 שבה נדחתה בקשתה של המבקשת לדחות על הסף את התביעה שהגיש המשיב 1 (" פרח") נגדה ונגד המשיבים 2 ו-3 (" ההחלטה").

עיינתי בבקשה ובנימוקיה והחלטתי לדחותה.

המבקשת היא חברת ביטוח אשר כנטען בתביעה ביטחה את אחריותו של המנוח משה ענבר ז"ל (" המנוח"), אשר בחייו עסק בעריכת דין ובשל מעשים ומחדלים המיוחסים לו הוגשה התביעה על ידי פרח נגד המבקשת, נגד עזבונו ונגד המשיבה 3.

המבקשת הגישה בקשה לדחות את התביעה על הסף ונימקה אותה בטענות התיישנות, שיהוי, העדר כיסוי ביטוחי וחוסר עילה.

בקשתה  של המבקשת נדחתה ובית המשפט קמא נימק את הדבר בכך שסילוק על הסף של תובענה הוא סעד מרחיק לכת וכי גם אם קיים סיכוי, אפילו קלוש, שהתובענה תתקבל אין למחוק תובענה על הסף. הוא הוסיף וקבע כי טענות המבקשת באשר לתקפותו של הביטוח תתבררנה בגדר בירור התביעה העיקרית נגד המנוח ולכן אין מקום לדחות על הסף את התובענה.

בבקשה זו טוענת המבקשת כי ההחלטה איננה מנומקת די הצורך וכי הכרעה בבקשה אינה מצריכה בירור עובדתי וקיימים שיקולים משפטיים התומכים בקבלת הבקשה. בכלל אלה טוענת המבקשת כי התובענה מעוררת מצב דברים מיוחד בכך שהתובענה מייחסת למנוח מעשים ומחדלים בחזקתו כבורר ואם כך הדבר קיימת לו חסינות מכוח סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ואם יימצא שהוא פעל בניגוד לדין כי אז פוליסת הביטוח ממילא אינה מכסה את פעולתו.

המבקשת טוענת גם כי בנסיבות העניין חלה התיישנות של התביעה ולכל הפחות שיהוי היכול להכשילה, וכן כי קיים מעשה בית דין מכוח פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 5328/05.

על אף שטענות המבקשת אינן משוללות יסוד הגעתי למסקנה כי אין די בהן כדי להתערב בהחלטה. טעמו של הדבר נעוץ בהוראת סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, הקובעת כי:

"החלטה אחרת של בית משפט שלום בעניין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה לכך רשות מאת שופט של בית המשפט המחוזי; רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה."

מהוראה זו מתחייבת המסקנה שאף אם מקבלים את כל טענות המבקשת ביחס לטעויות שנפלו בהחלטה, ואדגיש כי איני נוקט כל עמדה בעניין זה, עליה להצביע על העילה המצדיקה התערבות בהחלטת ביניים על פי אמות המידה הקבועות בסיפא של סעיף 52(ב) הנ"ל. לשון אחרת, טעות של הערכאה הדיונית בהחלטת ביניים היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לשם התערבות ערכאת הערעור בהחלטה כזו.

בפסיקה עקבית הנוגעת לסוגיית מתן הרשות לערער על החלטת ביניים, ניתן למצוא את הכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות ביניים (רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין (טרם פורסם 6.4.09) והאסמכתאות שם) ועל המקרים בהם תתערב ערכאת הערעור בהחלטת ביניים עמד בית המשפט ברע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (טרם פורסם 25.6.07) (" עניין אליהו") שם נאמר כי שאלת מתן הרשות לערער תיבחן בהתאם " למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים" (וראו גם רע"א 6514/10 פלוני נ' ד"ר א' רוזנר (טרם פורסם, 22.5.11)) .

כל טענות המבקשת מוסבות על עניין אחד, והוא הטעויות שלדידה נפלו בהחלטה, אלא שאין בבקשה כל הסבר מדוע מחייב הדבר התערבות כבר עתה. אכן, הותרת ההחלטה על כנה מביאה לתוצאה שלפיה יהיה על המבקשת  להמשיך ולנהל את הגנתה בפני התביעה, והדבר אף עלול להיות כרוך בטרדה והוצאות שיהיה עליה לשאת בהם, אלא שלכך יש מן הסתם פתרון במסגרת כללי הדיון ואין די בכך כדי להתערב בהחלטה.

הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.

 ניתנה היום,  כ"א תמוז תשע"ב, 11 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

מאירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: